הסכם ממון

סיפור מהחיים

בני זוג שנישאו זה לא מכבר הגיעו בצוותא להחלטה כי רכישת דירה ונטילת משכנתא למימון הרכישה מתאימה להם יותר מאפשרויות של שכירות.

לימים, נולד ילדם הראשון ובעקבותיו זכו בילד שני, ההוצאות טפחו וההכנסות התקבעו. כך הלך וצמח חוב. נטלו הלוואה מהבנק לכיסוי החוב אולם התקשו בפירעון החובות שכן סכום ההוצאות גדול היה מסכום ההכנסות. החוב שהצטבר הגיע למאות אלפי שקלים. בצר להם פנו להורים בבקשת סיוע וזה אכן הגיע.

הורי הבעל האדיבים נטלו הלוואה וכיסו את החוב במלואו.  ואולם אצל בני הזוג לא חל שינוי ביחס שבין סכום ההוצאות וההכנסות.

מערכת היחסים בין בני הזוג התעכרה והמשבר הביא לפרידה.

כאשר דנו בפירוק השיתוף עלה נושא החסד שעשו עמהם הורי הבעל. טען הבעל כי הכספים ניתנו לו ורק לו ולכן לא ראוי שהאשה תהנה ממחציתו.

משלא הגיעו להסכמות, הגיעו לבית המשפט אשר פסק כי שעה שהבעל הפקיד את הכספים שניתנו על ידי הוריו בחשבון הבנק המשותף, הכריז והוכיח בכך כי הכסף משותף לשניהם ולכן עליהם לחלוק גם סכום הכספים שקיבל הבעל מהוריו.

מה היה קורה לו המידע היה בידי בני הזוג טרם קבלת הכספים מההורים?

המענה לכך מוביל אותנו לחשיבות בקיום תהליך לגיבוש הסכם שותפות/ממון מטרם נכרת ברית השותפות.